בתערוכה חיי שרה בבית האמנים, ממשיכה האמנית, שרה כץ, להפנות מבט אל הדיוקן, נושא בו היא עוסקת שנים רבות. העבודות המוצגות בתערוכה נוגעות בחייה שלה ובתולדות משפחתה.
עבודותיה של האמנית נעות במסלול ליניארי ומקביל, בין דו-ממד לתלת-ממד. כץ מנהלת עמן דיאלוג ומפלרטטת עם חומרי האמנות באמצעות פיסול בחוט ברזל ובגבס לצד תהליכי ציור מגוונים. הפיסול משרטט קו רישומי מתומצת, בעוד הציור נבנה כשיר שיש בו מקצבים שונים הנוגעים ברבדים סמויים.
ציור הדיוקן הוא כשפת סתרים, הכוללת תהיות ושיח מתמשך, שפה המבקשת לפענח את הדמות הניצבת מול האמן. "הפנים הם תיבת מטמונים. הם האיבר הגלוי ביותר בגוף", מעידה האמנית, "ויש להם אלף מסכות. אחד האתגרים הוא לגלות איזו הבעה מסגירה את מה שכל היתר מתאמץ להעלים".
דיוקן עצמי ודיוקנאות של בני משפחה תופסים מקום מהותי בעבודותיה של שרה כץ. זו לצד זו מוצגות בתערוכה דמות האב ודמותה של האמנית, שתיהן בפורמט זהה עם מוטיבים ציוריים קרובים. שתי הדמויות חשופות ומופנמות, אינן מישירות מבט.
בעבודות דימויים מועטים השומרים על אופי תמציתי. עם זאת, נוצרים יחסים דיאלקטיים בין מרכיבים שונים: בין הדמויות המצוירות, האור, המרחב והחפצים הספורים. השקט הכבוש, החשיפה והתהליך הציורי יוצרים אצל הצופה חוויה של גילוי ומעוררות תובנות על אודות הדיוקן. "מעט דימויים, כמו בשיר הייקו, שבנגיעות ספורות בורא תמונה שלמה", אומרת האמנית.
דמויות נשים מיתיות מהתנ"ך, כמו שרה ותמר אשת ער, הן מקור השראה והזדהות לאמנית. נשים חזקות שנוקטות דרכים לא שגרתיות להיחלץ מגורלן וללדת את ילדיהן, והן מהוות עבור האמנית חלק ממשפחה רוחנית נרחבת.
בעלי החיים המופיעים בתערוכה לצד דיוקנאות בני משפחתה של האמנית, מחדירים תחושה של כאוס ופראיות. צבוע וכלב פרא מופיעים בודדים, ברגע של תנועה או בעמידה דרוכה. ציורים אלה מעלים פן נוסף של ציורי הדיוקן, בהציגם את הצד היצרי, הראשוני, של רובדי הנפש וההוויה.
בתערוכה נוצר מפגש בין דורי בין הדיוקנאות: אביה של האמנית, בנה, כלתה ונכדיה. בציורים מופיעים דימויים של ציפורים באופן סימבולי: בנה של האמנית מערסל בזרועותיו את בתו בציור "העורב", ציפור המסמלת חוכמה לצד כוחות אפלים, כלתה של האמנית מערסלת את בתה ב"ביקור אדומת החזה", ציור המאזכר אטריבוט נוצרי. ציפור השיר מייצגת את האלוהות שבאה להתבונן בקשר החדש של אם וילדתה.
העבודות בתערוכה דנות בתקופות חיים רחוקות וקרובות ומקיימות ביניהן דיאלוג מתחת לפני השטח. הנרטיב שנבנה חושף את תנודות הנפש, בין היש והאין, בין החבוי והגלוי.
