פסליה של שרה כץ מעלים על הדעת את הצלמיות הארכיאולוגיות העתיקות בנות אלפי שנים, פסלים קטנים של בני אדם ובעלי חיים, עשויים מטין, אבן או מתכת. בעיקר מרובות בהן צלמיות של נשים ואלות פריון, שנמצאו בחפירות, ואולי אין זה מקרה שדווקא אמנית-אישה היא גם היוצרת של הצלמיות המודרניות הללו.
יש הבדל אחד בולט, ובוודאי יותר מאחד, בין הצלמיות העתיקות לאלה שאנו חוזים בהן בתערוכה. בניגוד לדמויות העגולות והמלאות של הצלמיות העתיקות, פסליה של כץ, בני אדם ובעלי חיים כאחת, הם סחופים, מיוסרים ושלדיים. בחלקם הם תלויים על בלימה של חוט מתכת, אווריריים ומרחפים. שלא כצלמיות העתיקות, הם יותר רוחניים וכמו מביעים גם את סאת הניסיון והמכאובים שצברו החיים עלי אדמות ברבות השנים. עם זאת נעים להתבונן בהם ולהימצא בחברתם. דומה שהם ממלאים את חלל החדר שיח לא נשמע שמנהלים בני אדם, בעלי חיים ומלאכים.
