(...) הביטוי "אנשים קטנים" כפשוטו מעיד על גודלם המיניאטורי של הפסלים. הקשר נוסף של השם מאזכר את הביטוי האידי "קליינע מענטשלך", שמשמעותו, אנשים קטנונים, קרתנים ואגוצנטרים המתעסקים בהבלי עולם ומוחים בלי הרף את חייהם הזעירים, הלא מזהירים. כמו ב"חיי המתים" של חנוך לוין, כך גם אצל שרה כץ, עולם המתים הוא עולם מקביל שיש בו אומללים השקועים עד צוואר בביבים, וישנם המאושרים. זהו עולם של מעמדות, של עליות ומורדות, תאוות וחרדות, שמתקיים בו פער עצום בין החלק המנטלי, הפעיל, לבין הגוף הפיזי הננגס. הגוף המשובש הזה נראה כמו מוטציה מגוחכת ונלעגת אך גם מעוררת חמלה. לעיתים הוא מאזכר יציקות של צלמיות עתיקות. השיבוש, העיוות, ההסטה וההתקה הם אמצעים בידי שרה כץ לייצר משמעויות חדשות ולהעיר הערות מפוקחות על עולם החיים.
